רש"י על חולין ה׳ א:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ה׳ ע״א:ב׳ רש"י על חולין ה׳ ע״א:ד׳ »

1 חולין פתח ↗

לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ, ״וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב״, וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מִבֵּי טַבָּחֵי דְאַחְאָב. עַל פִּי הַדִּבּוּר שָׁאנֵי.

2 דור רביעי פתח ↗

דף ה׳ ע״א רש״י ד״ה עפ״י הדיבור שאני שהקב״ה התירו לו לפי שעה דכתיב וכו׳ וכן פי׳ התוס׳ ולכאורה לפי הס״ד דעדיין לא ידע הש״ס מהא דשחיטת מומר לע״ז נבלה, הי׳ די לומר דהקב״ה ידע דכשר הי׳ וכמש״כ התוס׳ על איסור בשר שנתעלם מן העין אלא די״ל דרש״י רצה ליתן טעם גם לפי המסקנא אלא דלא הועיל בזה דהרי עדיין נשאר הקושי׳ מה נעשה במעשה רב דיהושפט כנ״ל, וע״כ לומר דעדיין לא אסרו שחיטת מומר לע״ז שהוא רק איסור דרבנן כנ״ל אלא דמ״מ סבר רש״י דבדבר שהקב״ה בעצמו התיר לאלי׳ שחיטת טבחי דאתאב לא מסתבר כלל שיגזרו חז״ל לאסרו, וכן צ״ל על מה שהקשו בתוס׳ מבשר שנתעלם מן העין דזאת ודאי גזירה דרבנן עיין לקמן דף צ״ה בסוגי׳ שם ובמה שכתבנו - ואין לומר דבשר שנמצא בפי עוף הפורח ודאי גרע ואסור מה״ת דזה ליתא דהרי כל המדינה טבחי ישראל הוו ואין כאן חשש דאורייתא וכן כתב הראש יוסף וע״כ קושי׳ התוס׳ נמי סובבת דאיך אסר רב בשר שנתעלם מן העין במקום שהקב״ה בעצמו האכיל לאלי׳ מה שהביאו עורבים וצ״ע ודו״ק.

1 מסייע ליה - לרב ענן:

2 על פי הדבור שאני - שהקב"ה התירו לפי שעה דכתיב מלכים א יז ואת העורבים צויתי שם לכלכלך:

« רש"י על חולין ה׳ ע״א:ב׳ רש"י על חולין ה׳ ע״א:ד׳ »